<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"א</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ציונו הקדוש ברוך הוא לשמוע דברי חכמים שתקנו נטילת ידים וסמכו דבריהם על הפסוק (דברים ח') לא תסור מן הדבר וגומר שאל אביך ויגדךא) ומים ראשונים (חולין ק"ה ברכות נ"ה) מצוה ואמצעים רשות פי' רבינו תם (תוספ' בחולין שם) בין תבשיל לתבשיל רוצה לומר בין תבשיל של בשר לתבשיל גבינה שאין הבשר בעין ולא הגבינה בעין ואין שם אלא טעם אבל בין תבשיל של בשר לגבינה של אחריו חובהב) ונטילת אלו האמצעי' אינם טעונים ברכה שאין זה אלא הכשר אכילה כגון ניקור גיד וחלב ומליחת בשר, תנן (ידים דף ע"ד) מים שנפסלו משתיית בהמה כגון מים סרוחים או מלוחים או חמי טבריה פסולין לנטילת ידים אם שאבו מהם בכלי, אפס בקרקע במקומן טובלין בהן את הידים מקל וחומר ומה כל גופו טובל בהם ידים לא כ"ש, אמנם אם נפסלו (זבחים דף כ"ב) משתיית בהמה מחמת רבוי טיט המעורב בהם אין טובלין בהם והנוטל (חולין דף ק"ה) ידיו לפירות הרי זה מגסיג) הרוח תנו רבנן (שם ק"ו) לחולין צריך ליטול ידיו עד פר' שלישי וזהו קשרי אצבעותיו המחוברין ליד כשמואל (ש"ע ראוי לנהוג כל היד עד קנה של זרוע) וכל דבר (שם) החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון רובו אפי' אינו מקפיד או מעוטו ומקפי', וגרב יבש וגלד יבש שאינו מצטע' בנטילתו בין ביד (ס"ה סימן ע"ט) בין תחת הצפורןד) חוצץ פוסק רבינא (חולין ק"ו וע"ש בתו') שנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היוםה) כולו ודוקא היכא דלא שכיחי מיא ודוקא שחרית ודוקא שלא יטנפו (ש"ע ובלבד שלא יסיח דעתו מהם) ואין (שם) נוטלין לידים מן הכלי אלא אם כן באים מכח אדםו) ואין מטבילין תוך הכלי כגון צנור וכליז) אחר אך אם אדם מעלה מן הנהר הכלי ושפך לתוך הצנור ואותו כלי מנוקב בכונס משקה ומקלח מים בדרך אותו נקב לנהר וקילוח שני לצינור מותר להטביל ידיו לתוך הצינור (ש"ע וי"א דגם לנטילת ידים לא חשיב חבור אבל (כל הסוגי' שם בתו') לאח) כל גופו, וצריך (סוטה דף ד') להגביה ידיו (ש"ע ונהגו להקל כיון ששופך על ידיו ג' פעמים) ואם נוטל כל יד ויד מרביעי' אין צריך להגבי' ידיו, מרביעית נוטלין לידים לאחד (ריש ידים) או לשנים ואפילו לעשרה ואז צריך ליטול שתי פעמים כדברי המשנה דתנן בגיטין פ"ב הנוטל ידו אחת בשטיפה אחת טהורה ואנו מוסיפין נטילה אחר' קודם כדי שלא יהא דבר חוצץ מים ששרה בהם פת (שם) או ירקות או שהדיח בהם את הכלים פסולים אבל מים שהנחתום הדיח בהם את ידיו מחמת העיסה כשרים, נפל בהם דיו (שם) או צבע ונשתנו מראיהן פסולין, כלי שניקב בכונס (חולין דף ק"ז) משקה אין נוטלין ממנו לידים, ואפילו ניקב למעלה מרביעית לפי שאין לו תורת כלי אבל אם יחדו לקבל זתים נוטלין ממנו לידים ובלבד שיחזיק רביעית מן הנקב ולמטה עד שינקב במוציא זית אבל במוציא משקה אם ניקב למטה מרביעית פסול ולמעלה כשר, רק שישפוך דרךט) הנקב (ש"ע מתיר כה"ג אפי' בכונס משקה) וכן כלי שאינו יושב אלא בסמיכה פסול, ושק וקופה אעפ"י שהם מקבלין מים אין נוטלין מהן לפי שאיןי) עשויין לקבלת מים, ואדם שלא נטל ידיו (שם) אסור לאכול במפהיא) כגון שישים מפה סביב ידו ויאכל גזר' שמא יגע, והלכת' אוכ' מחמת מאכיל כגון שמאכילין אותו צריך האוכ' נטילת ידים אבל מאכיל אינו צריך נטילת ידים, הנוטל ידיו צריך לנגבן תחילה קוד' שיאכל ואמר רבי אבהו בפרק קמא דסוטה (דף ד') כל האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, ומים ראשונים (חולין ק"ה) נוטלים בין בחמי האור רק שלא תהא היד סולדת בהם בין בצונן בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, אבל מים אחרוניםיב) אין נוטלין בחמין ואין נוטלין אלא על גבי כלי כדאמרינן בפרק כל הבשר, ת"ר (יומא דף ל') הלכה בסעוד' אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס (פירוש אותו יד ששפשף בו כדאמ' רב אשי (שם) מצוה לשפשף ניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה) דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס (פירוש הפליג שעה או שתי') לפי שהסיח דעתויג) ורבינו תם (שם) פוסק שהיוצא להשתין מים אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו (ש"ע ז' אף על פי שצריך לברך אשר יצר אין צריך נט"י אלא משום נקיות או משום הכון) והלכתא אפילו שפשף בידיו אין טעון ברכהיד) מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שאין צריך לברך על נטילת ידים ורבותינו היו מברכין כשהיו רוצין לעסוק בתורה (ש"ע מברך אשר יצר ולא ענ"י אף אם רוצה ללמוד אח"כ)טו) וכן נמי במלוכלכות בטיט ובצואה. [סמ"ק סימן קפ"א]. א) ומברכין ענ"י לאחר נטילה (ש"ע קודם הניגוב) כדפירש לעיל. ב) ופירש בתוספת דבזה יש די אפי' לדברי האוסרי' גבינה אחר בשר באותה סעודה אפילו על ידי קנוח דהני מילי דוקא היכא שהבשר בעין אבל היכא שאין הבשר בעין כ"א תבשיל מותר לאכול גבינה אחריו (ש"ע י"ד פ"ט ועכשיו נהגו שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול גבינה אחריו) באותו סעודה על ידי קנוח פה והדחה. ג) ר"ל כשנוטל דרך נטילת ידים לפת אבל לטול ידים דרך נקיות אין לחוש. ד) וע"כ נכון לנקר צפרניו בשעת נטילה ויש מקילין דחשיבי ליה מיעוטו שאין מקפיד, וצריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטיל' אם הם מהודקי' אבל רפוים לא מא"ז שפ"ג (ש"ע ויש להחמיר כי אין אנו בקיאין איזה מקרי רפיון). ה) ועל זה סומכים הולכי דרכי' לאכול בלא נ"י בדרך לפי שמתנים בשחרית וחשבי להו לא שכיחי מיא לפי שהם בדרך אמנם אם ימצא להם מים תוך פרסה יש להמתין כדאמרינן לנ"י ארבע מילין די"מ דאהתנה שחרית קאי ארבע מילין וצ"ע. ו) מים הבאים דרך ברזא צריך לפתוח ולסגור פעם ופעמים ושלשה. ז) ואין מטבילין בתוך כלי כגון צנור או כלי אחר. צינור פי' שהמים שבתוכו אינם מחוברים לנהר אך מים שבתוכו באים מן הכלי. ח) משום דצנור אינו חבור לענין טבילת גופו רק לענין טבילת ידיו. ט) בספר רבי' ברוך פי' זה באורך. י) פי' אין עיקר עשייתן לקבל מים, וכן יש לומר באותן כובעים (קפילשי"ש) של לבדים אפי' כשהם קשים כל כך שמקבלים מים שאין המים זב מהם מכל מקום אין עשוים לקבל מים כמו שק וקופה ומכל מקום על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילין לשתות בהם. יא) הרמב"ם התיר בפ"ו דהלכות ברכות ובפ"ה דהל' שאר טומאו' אסר כרבינו וכן פסק ראבי"ה. יב) מים אחרונים פירו' שהיו רגילין ליטול בימיהם משום מלח סדומי' שהיה מצוי בימיהם ובסעודתן תמיד היו אוכלין מלח כדאמרינן אחר כל אכילת' אכול מלח ועכשיו אין לנו מלח סדומית. יג) אך אינו צריך לברך ברכ' המוצי' דשינוי מקו' אין צריך לחזור ולברך בפת (ש"ע קע"ה מיהו אם הסיח דעתו כשחזר צריך לברך על מה שרוצה לאכול אחר כך). יד) דעל נ"י אבל ברכת אשר יצר מברך. טו) וצ"ע דברכת אשר יצר שמברך לקטני' הוי דבר שבקדוש' וא"ה אינו מברך על נט"י.
